תביעה בגין נזקי גוף עקב טיפול להסרת שיער בלייזר.
1. הנתבעת הנה חברה העוסקת במתן טיפולים להסרת שיער בלייזר. התובעת הנה בחורה צעירה, אשר נקשרה בהסכם עם הנתבעת, לפיו תבצע הנתבעת עשרה טיפולים להסרת שיער התובעת, באמצעות מכשיר לייזר.
2. התובעת טוענת כי במהלך אחד הטיפולים, שהתמקד בבטנה, בגב בידיים ובפנים, חשה כאב המלווה בתחושת שריפה. התובעת העירה תשומת לבה של המטפלת לכאב, אך הושב לה לטענתה כי "זה סימן לתגובה טובה של הגוף". התובעת טוענת כי כתוצאה מטיפול זה נגרמו לה כוויות קשות, מכוערות ומכאיבות, אשר הסבו לה נזקים לרבים, הן פיזיים והן תדמיתיים. התובעת מוסיפה וטוענת עוד כי לאחר המקרה, ביטלה הנתבעת מספר רב של פגישות שתוכננו ואף סירבה לטפל במקומות הפגועים משך כשישה חודשים. לטענת התובעת, לא הוסבר לה כי תתכן פגיעה כה חמורה בשל הטיפול, אלא הוסבר לה כי "קיימים סיכויים לכוויות קלות ביותר, בלתי נראות ואין לך מה לדאוג".
3. ביחס לנזק טוענת התובעת לנזקים בדמות כאב וסבל, עגמת נפש והוצאות רפואיות. עוד טוענת היא לביטול ההסכם והחזר עלות הטיפולים ששילמה. בעניין זה יצוין כי בעת הדיון הביעה התובעת עמדה שניתן לראות בה חזרה מטענה זו ("אני רוצה לסיים את הטיפולים האלה כי שילמתי עליהם"). מכאן, שלא אדון בסעד הביטול.
4. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי פעלה בזהירות ובמקצועיות וכי התובעת בחרה לעבור את הטיפול מרצונה החופשי. נטען כי הוסברו לתובעת כל הסיכונים הכרוכים בטיפול וכי אין מדובר בטיפול נטול סיכונים. נטען אף כי יתכן שהתובעת נחשפה לשמש ולדעת הנתבעת "יכולה להיות לה (לחשיפה לשמש - י.ט ) השפעה על תוצאות הטיפול". בעניין זה מסבירה הנתבעת כי במקרה של חשיפה לשמש תתכן פגיעה הכוללת כוויות. הנתבעת מפנה לכתב הסכמה, עליו חתמה התובעת, וטוענת כי זו ראיה לכך שהוסברו לה כל הסיכונים הכרוכים בטיפול להסרת שיער באמצעות מכשיר לייזר. לטענת הנתבעת "האופציה של כוויה כתוצאה מהטיפול תמיד אפשרית! ועל כן אנו גם מסבירים וגם מחתימים את הלקוחות". הנתבעת טוענת כי הפירוט שהובא בטופס ההסכמה, כולל גם את הכוויות שאירעו לתובעת.
5. ביחס לנזק הנטען טוענת הנתבעת כי טענות התובעת אינן מגובות בראיות וכי מביקורים חוזרים של התובעת ניתן היה להתרשם כי הצלקות החלימו והיא חזרה לשגרת חייה.
6. במהלך הדיון הציגה התובעת תמונות רבות, מהן יכולתי להתרשם על אודות חומרת הפגיעה. ניתן היה לראות כוויות קשות, ורבות, באזורים נרחבים בגוף. יחד עם זאת התובעת העידה כי כיום "יש טיפה כתמים לבנים, יחסית למה שהיה זה בסדר... אני לא תובעת על המצב של היום אלא על מה שעברתי עד החלמה".לטענתה הכוויות החלימו לאחר כשישה חודשים, תקופה בה נמנעה ממקלחות משותפות בבסיסה (התובעת הייתה חיילת במועד הרלוונטי), נמנעה מלחשוף את ידיה וגופה בציבור ואף סבלה מכוויות על הפנים, דבר אשר גרם לה לטענתה, מבוכה רבה.
7. התובעת ציינה כי בניגוד לרשום בטופס ההסכמה, הוסבר לה על ידי היועצת רותי, כי ההסתברות שיקרה דבר מסוג זה, נמוכה וכי הדבר לא קרה מעולם בסניף שלהם. התובעת טוענת כי לו ידעה שכך יקרה, לא הייתה מסכימה לבצע טיפולים אלו. ביחס למקרה, הסבירה התובעת כי הדבר התרחש באחד הטיפולים, לאחר שביצעה מספר טיפולים ללא אירועים מיוחדים. לטענתה חשה ביום זה "כאבים, הוא היה חריג לטיפולים אחרים. אמרתי לה שזה שורף וכואב לי...לפני הטיפול עשיתי בערך 4 טיפולים ולא היתה תגובה כזו ולא היו כאבים. אני הרגשתי משהו שונה".
8. נציגת הנתבעת טענה בעת הדיון כי היות המכשיר פועל בטכנולוגיה של פליטת חום, הנציגה מסבירה תמיד על אפשרות לכוויה. נטען כי אין לדעת מהי הסיבה שהביאה לתוצאה והאם זו "פונקציה של ביצוע לא נכון או תגובה של הגוף".. נטען כי "ההשערה שלנו שכן נסמכת בתיעוד שיש בתיק של התובעת שהלקוחה לא הקפידה על חשיפה לשמש". ביחס לשאלה האם נעשה ניסיון (טסט) על גופה של התובעת, טרם הטיפול, השיבה הנציגה, כי לא נעשה מבחן כאמור, שכן טרם טיפול זה ביצעה התובעת טיפולים משך כשנה וחצי.
דיון והכרעה
9. הנתבעת הנה מכון יופי, המבצע טיפולים בלייזר להסרת שיער. מבלי להכריע בשאלה האם מדובר בפעולה שניתן להגדירה כטיפול רפואי, אם לאו (לסקירה בנושא ראה ת.א (ת"א) 23318-09-10 נעמה בר צבי נ' או. אר. מרפאות מומחים בע"מ (30.11.11)), אין חולק שהנתבעת חייבת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת ואינני רואה צורך להרחיב בדבר חובת הזהירות בה חבה היא (ראה למשל ע"א 1239/07 דרמה לייזר השרון בע"מ נ' מיכל עבדה (10.11.08)). אומר אך זאת. הנתבעת מבצעת פעולה של הפעלת חום על גופו של אדם. הפעולה חושפת את האדם לסיכון הכולל אפשרות של כוויה, ומכאן נגזרת חובת הנתבעת לפעול במקצועיות ומומחיות ולהימנע מגרימת נזק. מכאן אף נגזרות גבולות החובה כאמור, היקפן ואופיין של הפעולות שעל הנתבעת לבצע, על מנת שלא להפר את חובת הזהירות כאמור. כמידת הסיכון הנשקף, כך אופי והיקף הפעולות שעל המזיק הפוטנציאלי לנקוט כדי לקדם פני הסיכון ולהימנע ממנו.
10. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, סברתי כי הוכחה רשלנות הנתבעת, אשר גרמה לתובעת נזק. אנמק.
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת ביצעה שורת טיפולים, עובר לטיפול מושא תביעה זו, ללא כל בעיות מיוחדות. הבעיה התעוררה בטיפול אחד בלבד ואף לאחר ההחלמה, לא נתגלו בעיות דומות בטיפולים נוספים שעברה התובעת. התובעת העידה כי חשה תחושה שונה בטיפול זה, תחושת שריפה וכאב והעירה תשומת לבה של המטפלת, אשר התעלמה מכך והמשיכה בטיפול. התנהגות זו מהווה סטייה מסטנדרט זהירות סביר. על מכון יופי המבצע טיפולי לייזר להסרת שיער לבצע מבחן (טסט) על מנת לבדוק את תגובת גופו של המטופל לפעולת המכשיר. את הטסט יש לבצע במקום מוצנע ומצומצם, תוך המתנה סבירה לבחינת תגובת הגוף (ראה ע"א 1239/07 דרמה לייזר השרון בע"מ נ' מיכל עבדה (10.11.08)). בנדון, לא עשתה כן הנתבעת. ואולם, לא בכך אחריותה לנזקי התובעת, שכן מצינו שדבר לא אירע בטיפולים הראשונים ומכאן שנדמה שלו היה מבוצע טסט, היו תוצאותיו מעידות על התאמת התובעת לטיפול. אחריותה של הנתבעת קמה מהתנהגותה של המטפלת בעת הטיפול. התובעת העירה כי היא חשה דבר מה שונה, היא התלוננה על תחושת שריפה וכאב עז. בפעמים הקודמות לא חשה תופעות אלו. היה די בכך על מנת להדליק נורה אדומה אצל המטפלת, שמא דבר מה אינו כשורה, בין בתגובתה של התובעת ובין באופן הביצוע. מדובר במי אשר ביצעה שורת טיפולים ללא כל תחושה דומה והיה מקום לתמוה מה נשתנה בפעם זו.
11. לא נשמע כל הסבר, מדוע מסקנתה של המטפלת, לפיה מדובר בתגובה טבעית, נשענת על בסיס עובדתי ומקצועי איתן ובמילים אחרות מדוע הייתה זו מסקנה סבירה. המטפלת לא הובאה לעדות ושיקוליה לא הוסברו. לדעתי, מטפל סביר, אשר היה נחשף לעובדה שהתובעת ביצעה שורת טיפולים ללא כל תגובה חריגה, אל מול תלונותיה בזמן אמת, אמור היה להפסיק את הטיפול, על מנת לבחון את השפעתו על גופה של התובעת. ברי כי לו היתה מתבררת עצמת התגובה וחריגותה (כפי שהתברר לאחר זמן), היה הטיפול מופסק, שכן מדובר בכוויות קשות וחריגות. תגובתה של התובעת בעת הטיפול, היתה אמורה, אפוא, להביא את המטפלת להפסקת הטיפול ובחינת אפשרות המשכו. הדבר לא נעשה ובכך מחדלה של הנתבעת.
12. במהלך הדיון הפניתי שאלה לנציגות הנתבעת שמא ניתן לדעת מה גרם לכויות אלו, להבדיל מפעמים קודמות. התקבלה תשובה לפיה, אין לדעת מהי הסיבה שהביאה לתוצאה, היינו האם זו "פונקציה של ביצוע לא נכון או תגובה של הגוף". נטען כי "ההשערה שלנו שכן נסמכת בתיעוד שיש בתיק של התובעת שהלקוחה לא הקפידה על חשיפה לשמש". אינני מקבל את טענת הנתבעת לאשמה הרובצת לפתחה של התובעת. טענה זו לא הוכחה. לא מדובר היה בתקופת הקיץ (18.10.12) כך שהסבירות לחשיפה לשמש פחותה. בכל מקרה, מטופס ההסכמה ניתן להבין שלא יבוצע טיפול בעור שזוף. אין התייחסות לחשיפה שלא נראית לעין כשיזוף. לא נטען כי התובעת הגיעה עם שיזוף נראה לעין ובכל מקרה, יש להניח שלו כך היה, לא הייתה היא מתקבלת לטיפול. מקובלת עלי בעניין זה עדות התובעת לפיה לא נחשפה כלל לשמש עובר לטיפול. אעיר עוד כי התגובה הייתה זהה הן בידיה ופניה של התובעת, והן באזור הבטן והגב. מכאן, שאין מקום אף למסקנה שהתובעת נחשפה לשמש תוך התנהלות רגילה, שהרי אין הסבר בדרך זו לתגובה הקשה באזור בטנה וגבה.
13. כאשר לא קיבלתי את טענת הנתבעת (שאינה אלא "השערה" כלשונה) שהתגובה מקורה בחשיפה לשמש, אין לי אלא לקבוע שהוכחה רשלנותה של הנתבעת בעת הטיפול בתובעת. גופה של התובעת הגיב נכונה לטיפולים קודמים. במהלך טיפול נוסף, התלוננה היא על כאבים חריגים. הדבר אמור היה להביא להפסקת הטיפול ובחינת המצב. המשכו, על פני אזורים נרחבים (ידיים, בטן, גב ופנים) חרף תלונות התובעת, אינה התנהגות סבירה בנסיבות העניין.
14. נתתי דעתי לטופס ההסכמה עליו חתמה התובעת. בטופס מצוין כי הובא לידיעתה כי קיימות תופעות לוואי "ובין היתר, אודם, לעיתים שלפוחיות, תחושות צריבה, זיהום, כאב, גרד, עקצוץ, תחושת יובש, נפיחות, כוויה, שינויים בגוון העור ... הפרשה והיווצרות גלדים". התובעת העידה כי הוסבר לה שהתופעות לא התרחשו מעולם במכון זה ומסיבה זו הסכימה לטיפול. אינני רואה להכריע בשאלה האם טופס ההסכמה מעיד על כי הוסבר לתובעת כי הכוויות שאירעו בגופה הינן תופעת לוואי אפשרית בטיפול זה, שכן ממילא סברתי שהנתבעת התרשלה באופן הביצוע ועל כן אין מדובר בתופעת לוואי לטיפול נכון. יחד עם זאת אציין שעל פני הדברים, נוטה אני לדעה כי השימוש במילה "כווייה" ולא "כוויות" ובמיוחד מבלי שצוינה חומרת הכוויה (היינו באיזו דרגה) אינה מהווה גילוי מלא וברור כנדרש בטופס הסכמה מדעת. יש באופן הניסוח, להמעיט בחומרתן האפשרית של הכוויות הצפויות ולו מבחינה פסיכולוגית. מונח נכון יותר הוא לציין שתתכנה כוויות רבות ואף חמורות, אם אכן לשיטת הנתבעת זוהי תופעת לוואי אפשרית אף מטיפול נכון וזהיר. כמו כן הנתבעת הודתה שאינה מסבירה את אחוזי ההסתברות לתופעות אלו וכי הדבר אינו בגדר ידיעתה כלל, בהיעדר מחקרים בנושא. אף בכך מצאתי חסר, שכן "הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד שני. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים. לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו, גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא, כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עימו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה. הזיקה בין פרטי המידע הרלוואנטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש, ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר... ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי - שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח-חיים רגיל - נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים. זאת, גם אם סיבוכים אלו נדירים. דרישה נרחבת זאת מתחייבת במיוחד בתקופתנו, שבה מתפתחת רפואה פרטית המציעה לציבור הרחב - אם בדרך ישירה באמצעות פרסומים, ואם בעקיפין, בהסתמך על מוניטין של רופא המקיים מרפאה פרטית - ניתוחים אלקטיביים למיניהם" (ע"א 6153/97, שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה, פ"ד נו (4) 746).
15. מכאן, שלו נדרשתי להכריע אם כתב ההסכמה, מקיים את דרישות הפסיקה, הייתי נוטה למסקנה שהוא חסר ואינו כולל את מלוא הסיכונים ובהם עצמת הכוויות האפשרית, הסיכויים להתרחשותן כמו גם הסיבות לכך. ואולם, כאמור, את אחריותה של הנתבעת מצאתי מכוח רשלנותה ולא מכוח הפרת חובת הגילוי ומכאן שדברים אלו הנם בבחינת למעלה מהדרוש.
16. משנמצא כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת וגרמה לה בכך נזק, הוכחה רשלנותה והתובעת זכאית לפיצויים בשל כך. עיינתי בתמונות המתעדות את הכוויות שנגרמו לתובעת ואכן מדובר בכוויות קשות וחריגות. מקובל עלי לחלוטין כי הן גורמות כאב פיזי, וכן מקובל עלי כי יש בהן להביא למבוכה, לא כל שכן עת מדובר בנערה צעירה, חיילת בסדיר, אשר בשל כך אינה זוכה לתנאי פרטיות מלאים. המציאות היום יומית בשירות הצבאי, מחייבת מקלחת ולינה משותפת, דבר אשר החמיר את הפגיעה בתובעת, כפי שהעידה.